דבר היו"ר
לפני שמונה שנים ירדה קבוצה קטנה של בוגרי ומדריכי המכינה הקדם צבאית 'עין פרת' דרומה. לא הייתה להם תוכנית ברורה, איש לא קרא להם, אבל הם ראו את התמונות בטלויזיה של מפוני גוש קטיף הכואבים, עולים על האוטובוסים אל הלא נודע, הניחו, איש איש, את דעותיהם הפוליטיות בצד - ויצאו להושיט יד.
הם לא ידעו אז שהפעולה הקטנה והכל כך אנושית הזו היא הצעד הראשון להקמתה של תנועה גדולה, של למעלה מ 15,000 מתנדבים
ארגון "לב אחד - סיוע אזרחי בחירום" נולד מתוך החבורה המופלאה הזאת, וחבריה היו מנהיגיו הראשונים של הארגון.
שמונה שנים עברו מאז. מתנדבי לב אחד, בחולצה לבנה עם לב אדום ובמרכזו מגן דוד, הפכו לחלק בלתי נפרד מכל זירת חירום לאומית: בערי הצפון במלחמת לבנון השניה, בערי הדרום תחת מתקפת הקסאמים ובמבצעים 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן', בשריפה בכרמל ובבתים המוצפים של בת חפר.
כמו "אנשי הגשם" של רחל שפירא, גם אנשי לב אחד למדו איך להצניע את עצמם. זהו ארגון ללא מנגנון יחסי ציבור, ללא חשיפה תקשורתית, ללא תמיכה ממשלתית, ללא תקציב או עובדים בשכר. אבל כשצריך - הוא תמיד שם: חייל מסור בשירות הרשויות המקומיות, וכתובת לאלפי מתנדבים מכל רחבי הארץ שמוצאים באמצעותו דרך לסייע במצבי חירום.
מה למדנו בשמונה השנים שחלפו?
למדנו שהחברה הישראלית אמיצה ומלאת רצון לסייע.
למדנו שברשויות המקומיות עובדים אנשים מופלאים, שמכירים את העיר שלהם טוב יותר מכל אדם אחר.
למדנו שמשרדי הממשלה וכוחות הביטחון עושים הכל. מעל ומעבר.
למדנו שחברה חזקה, היא חברה שבה כל אדם יודע שיש מישהו שדואג לו, ומושיט לו יד בעת צרה.
את המשימה הזאת לא יצליחו מוסדות המדינה או עובדי העירייה לבצע לבדם - זוהי חובתנו וזכותנו כאזרחים. במצב החירום הבא כולנו יכולים להיות מושיעים, ולא קורבנות: להושיט יד לשכן הקשיש, לחוסה במעון, לילדים המבוהלים במקלט. כך נבנית חברה חזקה.
לפני שמונה שנים יצאנו לדרך. היום, ארגון "לב אחד" הוא שותף מוערך במאמץ לבניית חוסנה של מדינת ישראל. זה הזמן להצדיע לענקי הלב שצעדו את הצעד הראשון; ולקרוא לכל מי שמדינת ישראל יקרה לליבו, להצטרף ולהיות שותף ללב אחד.
כולנו לב אחד.
אלי ויסברט
יו"ר
